בהיסטוריה של מדינת ישראל עלו יוזמות רבות לתיקון שיטת הממשל אך רובן ככולן לא אושרו. הרפורמה המשמעותית ביותר במבנה המשטר אושרה בכנסת בשנת 1992 ונכנסה לתוקפה ארבע שנים לאחר מכן. שיטת "הבחירה הישירה" אפשרה לאזרחים להצביע בפתק אחד עבור המפלגה ובפתק שני עבור מועמד לראשות הממשלה. על אף התקוות שהשיטה תחזק את ראש הממשלה ואת המפלגות הגדולות, ויקטין את כוח המיקוח של המפלגות הקטנות, בפועל קרה בדיוק להיפך. הבוחרים פיצלו הצבעתם, המפלגות הסקטוריאליות שגשגו והכּנסת הגיעה לרמות פיצול חסרות תקדים. ב-2001 בוטלה שיטת הבחירה הישירה ובבחירות 2003 חזרנו לבחור בפתק אחד. בבחירות הנוכחיות אנו עדים לגל של חיבורים- מהמרשימה המשותפת, דרך המחנה הדמוקרטי, ימינה, העבודה-גשר ועד כולנו וזהות שנטמעו במפלגת הליכוד. זה נכון שאחוז החסימה הגבוה יחסית מהווה גורם מרתיע, אבל אין ספק שנראה שמהערכת הפוליטית של ספטמבר 2019 הולכת ומתכנסת לשני גושים עיקריים, מהלך שמטיב איתנו הבוחרים- ומחדד בפנינו את החלופות השלטוניות.
בהיסטוריה של מדינת ישראל עלו יוזמות רבות לתיקון שיטת הממשל אך רובן ככולן לא אושרו. הרפורמה המשמעותית ביותר במבנה המשטר אושרה בכנסת בשנת 1992 ונכנסה לתוקפה ארבע שנים לאחר מכן. שיטת "הבחירה הישירה" אפשרה לאזרחים להצביע בפתק אחד עבור המפלגה ובפתק שני עבור מועמד לראשות הממשלה. על אף התקוות שהשיטה תחזק את ראש הממשלה ואת המפלגות הגדולות, ויקטין את כוח המיקוח של המפלגות הקטנות, בפועל קרה בדיוק להיפך. הבוחרים פיצלו הצבעתם, המפלגות הסקטוריאליות שגשגו והכּנסת הגיעה לרמות פיצול חסרות תקדים. ב-2001 בוטלה שיטת הבחירה הישירה ובבחירות 2003 חזרנו לבחור בפתק אחד. בבחירות הנוכחיות אנו עדים לגל של חיבורים- מהמרשימה המשותפת, דרך המחנה הדמוקרטי, ימינה, העבודה-גשר ועד כולנו וזהות שנטמעו במפלגת הליכוד. זה נכון שאחוז החסימה הגבוה יחסית מהווה גורם מרתיע, אבל אין ספק שנראה שמהערכת הפוליטית של ספטמבר 2019 הולכת ומתכנסת לשני גושים עיקריים, מהלך שמטיב איתנו הבוחרים- ומחדד בפנינו את החלופות השלטוניות.